קטגוריה: וידאו

מבט על הימים הלא רחוקים בהם "אגד" הייתה מונופול – תנו לסרטון לדבר בעד עצמו

והפעם, כדי לגוון מענייני היום השוטפים החלטנו לצרף סרטון תדמית שמצאנו ברשת (באתר של "אגד ירושלים") ובו סרט תדמית בן 15 דקות של "אגד" שהופק בסביבות 1994 (אפשר לראות זאת על פי האוטובוסים הדו-קומתיים המיתולוגיים אך הלא אמינים שפעלו באותו זמן ועל פי זה שהתחנה המרכזית החדשה כבר נפתחו). הסרט נותן זווית נוסטלגית אך גם מאוד אקטואלית על העבר הלא מאוד רחוק אך המאוד שונה. זו הייתה תקופה שהאוטובוסים הדו-קומתיים היו גאווה, התחנה המרכזית החדשה הוצגה כ"הדבר הבא", האוטובוסים המפרקיים הוצגו כחידוש גדול ששומר על איכות הסביבה (וזאת טרם רון חולדאי נבחר והחל במלחמת חורמה נגד האוטובוסים האלה), האוטובוסים של "אגד" היו צבועים בלבן-אדום נעים ולא בירוק מכוער עם סמל מכוער אף יותר שקצת מזכיר ימים אפלים מלפני 70 שנה (ולא אנחנו אמרנו את זה, כבר דו"ח מבקר המדינה משנת 2001 התייחס לכך בפירוט). והעיקר, "אגד" הייתה מונופול כל יכול אך כנראה הרגישה שמשהו הולך לקרות. אחרת לא היינו עדים להסבר כל כך מפורט למה המונופול של "אגד" דווקא עושה לכולנו טוב. עבר פחות מעשור והמכרזים הראשונים להעברת קווי אגד למפעילים אחרים יצאו לדרך. תושבי טבריה, אשדוד והנוסעים לתל אביב לבאר שבע כבר לא מתגעגעים ל"אגד". עבור התושבים של רמלה, לוד, בקעת אונו ופתח תקווה, "אגד" ו"דן" על מגרעותיהם הם משאלה כמוסה. היום "דן" ו"אגד" כבר רחוקים ממצבם בתחילת שנות התשעים, ועדיין נחמד להיזכר באותם ימים שהיו לפני פחות משני עשורים.

ובכל זאת, כמה סוגיות שהועלו בסרטון (בעיקר בסופו) אקטואליות מתמיד.

1. באחד הקטעים הוצג אוטובוס הנוסע בנתיב תחבורה ציבורית בעוד שלידו הרכבים עומדים בפקקים, כאשר הוא מגיע מרמת אביב למרכז תל אביב בפחות זמן מאשר הרכב הפרטי. כנראה מדובר בנתיב שפונה במיוחד עבור האוטובוס מכיוון שגם אז, וגם כיום אכיפת נתיבי תחבורה ציבורית כמעט ולא קיימת. ההבדל הוא שכיום יש מאות אלפי כלי רכב פרטיים נוספים יותר מאשר אז, וכבישים שבהם לא חלמו על עומסי תנועה בימים ההם (למשל כביש 70 באזור צומת המוביל), הפכו לכבישים בהם יש דיווחי תנועה קבועים, ואף נבנים בהם מחלפים בהשקעות עצומות שלא פותרות שום בעיה. כך שהמצב של האוטובוסים החמיר ולראייה – מאז 1994 (השנה בה הופק הסרטון), כמות הנסיעות בתוך המטרופולין פחתה ב- 20% (וזו ההצדקה לרפורמה הלא מוצלחת שנהגתה ב"נתיבי איילון").

2. על שני פרויקטים דיברו כבר בימים הרחוקים ההם – הארגון מחדש של התחבורה הציבורית והקמת הרשות המטרופולינית לתחבורה הציבורית. בעניין הראשון לקח 17 שנים של תכנון לפני שקיבלנו את יצור הכלאיים שטבעו לא ברור ותועלותיו ברורות אף פחות (בצורה שהוא בוצע, תכנון וביצוע טוב יותר ללא ספק שיכלו לחולל מהפכה), לגבי הרשות המטרופולינית לתחבורה הציבורית – אנחנו מחכים לזה כמו למשיח והרשות עדיין לא הוקמה וכנראה שלא תוקם בשנים הקרובות.

ואחרי שדיברנו, אתם מוזמנים לצפות ולחוות את התרשמותכם. לחובבי תחבורה ציבורית מובטחת חוויה מעניינת.

 

מודעות פרסומת

כך פקק (אוטובוסים) נולד

ארגוני סביבה רבים נוטים לטעון שהפיתרון שיעודד את האנשים לעבור לתחבורה ציבורית יגיע מהקמת נתיבים יעודיים לתחבורה הציבורית. בנתיבים כאלה נאסרת כניסה של רכבים פרטיים בחלק או בכל שעות היום וכך האוטובוסים לא יעמדו בפקקים לפחות באזורים בהם יש להם העדפה. החשיבה הזו היא נכונה אלא שככל הדברים, היא תלויה לא מעט באכיפת הנתיבים ויותר מכל, מאורך מופעי הרמזור הירוק עבור התחבורה הציבורית. באזור תל אביב קיימים מקרים רבים בהם בנתיבי תחבורה ציבורית בלעדיים יש אפליה ברמזורים עבור תחבורה ציבורית. הדבר מתבטא במופעי רמזור ירוק קצרים במיוחד אשר גורמים כמעט תמיד לעמידה של האוטובוסים ברמזור. לכן בהרבה מקרים רכבים שזכאים להיכנס לנתיב, לא מנצלים "זכות" זו בשעות שאינן שעות פקוקות מכיוון שהנתיב של הרכב הפרטי יהיה מהיר יותר בהכרח. זאת אם יש לאוטובוסים הללו ברירה (כמו קווים מהירים שלא חייבים לעצור בתחנות שבנתיב).

מקרה מקומם במיוחד של אפלייה ברמזורים ניתן לראות סמוך ליציאה ממסלול התחבורה הציבורית לכיוון גשר גהה (בפתח תקווה). אורך מופע הרמזור הירוק ביציאה מהנתיב עומד על 10 שניות בלבד, כשלאחריהם יש המתנה של 110 שניות ברמזור עד הירוק הבא. מופע כזה יכול להעביר בביטחה 3 אוטובוסים רגילים או 2 אוטובוסים מפרקיים (במקרה הכי טוב 4 אוטובוסים). אך מה קורה כאשר ביציאה מהנתיב מתקבצים אוטובוסים רבים? התופעה שכיחה למדי בין 7:30 ל- 9:00. לעיתים מפקק מגיע לאורך של חצי קילומטר ועקב מופע הרמזור הקצר כל כך לוקח לאוטובוסים לעבור את המקטע חצי שעה! בווידאו הבא שצילמנו ניתן לראות הדגמה של פקק אוטובוסים קטן יחסית שאורכו כ- 100 מטר ולוקח לעבור כ- 5 דקות בסה"כ. חשוב לציין שבהרבה מקרים עומסי התנועה כבדים הרבה יותר אך זה מה שהצלחנו לצלם בינתיים.

הפיתרון אפוא הוא פשוט להאריך את אורך מופע הרמזור. מופע רמזור של 20 שניות יפתור את הבעיה במרבית המקרים ויקצר את הפקק במקרים הקשים. מופע רמזור של 30 שניות ימחק את הבעיה לחלוטין. אם רוצים לעודד את התחבורה הציבורית באמת, יש לעשות את הצעד הזה גם על חשבון עוד עומס לרכב הפרטי.

דיווח מצולם מפעילות השטח הראשונה שלנו

עוד לא מלאו חודש ליסוד הקבוצה וכבר יצאנו לפעילות שטח ראשונה. למען האמת, היוזמה לא הייתה של ראשי הארגון אך החלטנו לשתף פעולה עם יוזמה מקומית של סטודנטים מעיר הבירה שמוחים נגד המצב המזעזע של התחבורה בבירה. העיר ירושלים, היא העיר הגדולה והמאוכלסת בישראל. עם זאת, השירות אותו מקבלת האוכלוסיה אינו מהמשובחים בלשון המעטה. זה נכון שיש מקומות עם רמת שירות גרועה יותר (קחו למשל את המקומות בהם "קווים" ו"סופרבוס" פועלים) אך כמי שגובים את מחיר הנסיעה הגבוהה ביותר בארץ (יחד עם חיפה) אפשר לצפות מ"אגד" לשירות טוב ויעיל יותר. גם עבודות הרכבת הקלה לא תרמו לרווחת התושבים ושיתקו את העיר למשך שנים. כעת, כאשר רחוב יפו נסגר לתנועה עקב הפיכתו לנתיב הרכבת הקלה, הוסטו הקווים לרחוב אגריפס כאשר הצפיפות ברחוב זה הפכה לבלתי נסבלת ואנשים בריאים מעדיפים לדלג עליו בהליכה ולעלות על אוטובוס הבא מאשר לחכות עד שהאוטובוסים יצאו מהפקק האינסופי.

על רקע זה קיימנו את המחאה. בסביבות 13:00 התאספנו קבוצה של מוחים עם שלטים ומגאפון והתחלנו לגייס אנשים נוספים שעברו בכיכר ובמדרחוב בן יהודה. רבים נשארו באדישותם אך זכינו לתוספת מכובדת של סקרנים שהזדההו איתנו ואף החזיקו שלטים (כפי שניתן לראות למשל בתמונה זו בה שתי ילדות מחזיקות את השלטים יחד עם אביהם). במקביל עברו פעילים וחילקו את כרטיסי הביקור של "תחבורה בדרך שלנו" לאנשים בכיכר. במגאפון נשמעו סיסמאות "אגד די לרשלנות, שפרו מיד את השירות", "לשחרר את אגריפס לאלתר" ו"אגד, ברקת, משרד התחבורה, נמאס לנו להיות סרדינים בקופסא". אחת המשתתפות שהצטרפה למחאה אמרה בזעם "אני עולה בשוק מחנה יהודה ומרגישה ככבשה שמעלים אותה על קרון רכבת דחוס". אין ספק שהצדק איתה, וכל מי שנוסע בתחבורה ציבורית יכול להזדהות עם מה שהיא אמרה. אחרי כשעה התפזרנו והלכנו להתכונן לחג.

אם לסכם את ההפגנה אפשר לדבר על רגשות מעורבים. מצד אחד, ציפינו ליותר אנשים שיבואו ובכל מקרה אפשר להגיד שהציבור עדיין אדיש למצב. מצד שני, אי אפשר שלא להתעודד מאיכות של המעטים שהשתתפו בהפגנה. בין המשתתפים הועבר דף קשר ומעתה והלאה הפעילויות יהיו יותר ממוקדות ויותר יעילות, ואין ספק שמה שמתחיל בקטן, יגדל ויצבור תאוצה. כמו כן, קבוצת הפעולה שלנו יוצאת לראשונה מחוץ לגבולות גוש דן וזוכה לתגבורת משמעותית מצד פעילים מעיר הבירה, שהבעיות של גוש דן לא זרות להם, ואף קיימות בעיות אחרות. אני, מייסד ויו"ר "תחבורה בדרך שלנו" רוצה לברך את המצטרפים ולאחל לכולנו בהצלחה בהמשך המיזם. ולכולם אני ממליץ לצפות בתיעוד וידאו קצר של ההפגנה.

יום טיפוסי בתחנות האוטובוס של עזריאלי

מהיום נעלה מדי פעם סרטונים שצולמו על ידינו להמחשת הבעיות של התחבורה הציבורית. כפראפרזה על האמרה הידועה "סרטון וידיאו אחד שווה יותר ממאה פוסטים".

הסרטון הראשון היא תמונת מצב טיפוסית של שעות השיא במקומות הומי אדם. מקום הצילומים שנבחר: תחנת האוטובוס של קווים 40, 42, 50, 51, 54, 60 ו- 68 ליד קניון עזריאלי. מתחנה זו יוצאים אוטובוסים לכיוון רמת גן, בני ברק, פתח תקווה קרית אונו. השעה 17:45 והתחנה מלאה בנוסעים שרובם צריכים לעמוד מחוץ לתחנה (תארו לכם את המצב הזה ביום גשם או חמסין. ממש לא נעים!). מגיע קו 50 (תחנה מרכזית ת"א – מסוף בית רבקה פ"ת) ואנשים מסתערים עליו במלוא העוצמה. מכיוון שהרבה נוסעים עלו עליו כבר בתחנות הראשונות, האוטובוס מגיע מהר מאוד למלוא גבול הקיבולת. לעזרת הנוסעים מגיע מאחור קו 51 העושה מסלול דומה. הנוסעים רצים אליו ועולים עליו בשקט. האוטובוס מצליח לקלוט את כל הנוסעים אך נראה שלא נשאר הרבה מקום לנוסעים בתחנות הבאות (ובתחנות הבאות, ובמיוחד רכבת מרכז ומתחם הבורסה יש יותר עולים מיורדים). האוטובוס יוצא לדרכו. סביר להניח שברכבת מרכז הוא יתמלא עד אפס מקום. אחרי 2 דקות (לאחר סיום הסרט) הגיע קו 51 נוסף, הפעם ריק יחסית. הוא לא העלה הרבה נוסעים מכיוון שרובם עלו על האוטובוסים הקודמים. סביר להניח שבאזור מתחם הבורסה יגיעו לתחנה 2 אוטובוסים ביחד, אחד מהם מלא עד אפס מקום ואחד מהם ריק. וכך נוצר המצב שבו אנשים מחכים הרבה זמן לאוטובוסים כדי לקבל 2 אוטובוסים אחר כך.

אתם מוזמנים לצפות בסרטון ולהגיב

%d בלוגרים אהבו את זה: