קטגוריה: צרכנות תחבורתית

לנסוע מציר ז'בוטינסקי לתחנה מרכזית פ"ת ללא הסתמכות על קו 51 – עכשיו זה אפשרי מתמיד!

במשך עשרות שנים שירת קו 51 של "דן" את הנוסעים מפתח תקווה לאזור התחנה המרכזית בתל אביב כשבדרך הוא עובר במקומות אסטרטגיים רבים וצובר קהל נוסעים, מה שהפך אותו, על אף תדירותו הגבוהה למלך הבלתי מעורער של "פרויקט סרדין".  עד עכשיו החלופות העיקריות היו קווים אחרים של "דן" כגון 40/240, 66, 82 ו- 50 שעשו חלקים מהמסלול של הקו אך הפכו בעצמם לקווים עמוסים עד מאוד. בשנה האחרונה נפל למשרד התחבורה אסימון ולכן בוצעו שני שיפורים חשובים שמאפשרים אלטרנטיבה חלקית אך לעיתים שפויה לקו 51 העמוס.

  • כבר לפני כשנה הפך קו 641 לנתניה דרך פתח תקווה למאסף כללי כלומר הוא מעלה ומוריד בכל תחנות הקו. המשמעות: לאורך כמעט כל המסלול הקו מהווה תחליף לקו 51. הקו מופעל כיום על ידי חברת "קווים". מדובר באוטובוסים בינעירוניים חדישים המצוידים בפינוקים כמו חיבורי USB ולרוב Wi-fi (אינטרנט אלחוטי). לרוב הנסיעה בקו זה מהירה יותר מאשר בקו 51 וניתן למצוא מקום ישיבה יותר בקלות, במיוחד בשעות שאינן שיא ולכיוון תל אביב. שני המינוסים העיקריים של הקו היא התדירות הבינונית מינוס שלו (20-30 דקות ברוב שעות היום) ובעיקר העובדה שהתחנות שלו מופרדות פיזית מתחנות קווי "דן" וממוקמות ביחד עם קווי "אגד". בחלק מהמקרים התחנות ממוקמות יחסית קרוב לתחנות קו 51 (למשל בעזריאלי או בבילינסון) ובמקרים אחרים ממש בצד השני של הצומת מה שהופך את ההמתנה בהם לא כדאית (למשל באזור קניון ביאליק ברמת גן או קניון בני ברק). אפשר להצדיק את הדבר הזה כאשר מדובר בכיוון פתח תקווה מכיוון שבמקרה הזה הקו מיועד בראש ובראשונה למי שנוסע ליעדים רחוקים יותר כגון הוד השרון, צומת רעננה ויעדים קטנים לאורך כביש 4. בכיוון תל אביב בו היעדים של קו 51 ו- 641 חופפים אפשר היה לצפות למקם את התחנות של הקווים הללו באותה תחנה. בכל מקרה מדובר באפשרות מסקרנת מאוד שכלולה בהסדרי ה"רב-קו" האזוריים. חשוב לציין כי בנוסף לקו 641, גם קו 561 נוסע במסלול זהה בחלופה שלו לתל אביב שפועלת בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב (החל מהנסיעה שיוצאת ב- 20:25 מכפר סבא ועוברת בסביבות 21:00 בפתח תקווה). במקרה הזה האופציה לעלות ולרדת בכל תחנה קיימת לכיוון תל אביב בלבד, בעוד שבכיוון כפר סבא ניתן לרדת רק החל מכפר אברהם בפתח תקווה.
  • הבשורה השנייה מגיעה אלינו החל מהיום (28.3.14) כאשר נודע כי קו 164 מרחובות לפתח תקווה יאסוף ויוריד בכל התחנות לאורך ציר ז'בוטינסקי בפתח תקווה. המשמעות היא שמעתה מי שרוצה להגיע מאזור התעשייה של פתח תקווה או מאזור בילינסון לחלקי המגורים של העיר מקבל עוד אלטרנטיבה מצוינת. עבור מי שרוצה להגיע לתחנה המרכזית עצמה מדובר גם באופציה מהירה משמעותית מכיוון שהקו מדלג על אזור השוק וכיכר המייסדים. הבונוס הגדול של הקו הוא העובדה שבגלל שמוקדי העומס של הקו נמצאים במקטעים אחרים (בעיקר בין בר אילן לראשון לציון) בפתח תקווה הקו אינו מלא ברוב שעות היום, וכמעט תמיד ניתן למצוא בקו מקומות ישיבה, מה שאי אפשר להגיד על קו 51 ואחרים שמגיע לאזור תעשייה קרית מטלון מתל אביב במצב של "סרדין" מוחלט בשעות השיא. תדירות הקו במקרה הזה היא סבירה ונעה בין 10 ל- 20 דקות ברוב שעות היום. החיסרון כמו במקרה של קו 641 הוא מיקום התחנות המרוחק מזה של תחנות קווי "דן" (יחד עם התחנה של קו 641). יחד עם זאת, השילוב של קו 641 ו- 164 באותה תחנה הופכת את התדירות לכדאית יותר במיוחד בשעות השיא (תדירות משולבת של 7 נסיעות לשעה, דומה לתדירות של קו 51), ואכן מדובר באפשרות טובה בעיקר בשעות השיא. כמובן שגם כאן הקו כלול בהסדר "רב-קו" אזורי ומכבד את כל הכרטיסים.
  • ובינתיים בקו 51 החל פיילוט תיקוף מהדלת האחורית. בכל אוטובוס ליד הדלת האחורית הוצבה מכונה המאפשרת הצמדת הרב-קו אליו ותיקופו, כך שנוסע קבוע יכול לדלג על הנהג (על מנת לרכוש כרטיס עדיין יש צורך להסתייע בנהג). על פניו מדובר אולי ברפורמה המשמעותית ביותר שיכולה להשפיע על קיצור זמני הנסיעה גם ללא תשתיות תומכות, בעיקר בקווים עמוסים כמו קו 51. נותר רק לברך על ההחלטה להעביר את הפיילוט לקו זה במקום קווים 4, 5 ו- 104 שלא סובלים מעומס מיוחד ולכן לא מתאימים לפיילוט. מה שמצער הוא חוסר הפרסום של המהלך בצורה כלשהי. אין אפילו מודעות באוטובוסים או בתחנות שבהם עוצר הקו על הפיילוט. כך רבים מהאנשים פשוט אינם מודעים שקיימת אפשרות לתקף מאחור ולכן בודדים אם בכלל משתמשים באפשרות זו. לכל מי שקורא את הבלוג הזה אנו קוראים להעביר את הבשורה לאנשים שלא יודעים על האפשרות שקיימת כדי שהדבר ייתפס בציבור והפיילוט יצליח, כדי שבסופו של דבר נגיע למצב שהנהג יפסיק להתעסק עם הכסף ויתרכז בנהיגה, כמו במדינות עולם מתוקנות (וגם לא מתוקנות כמו בלארוס)

לסיכום

למי שרוצה להגיע מתל אביב לפתח תקווה יש כיום 3 אפשרויות משופרות.

  1.  להשתמש בקו 51 שבו אפשר לעלות מהדלת האחורית ולתקף את הכרטיס במכונה שנמצאת ליד הדלת האחורית. תדירות הקו גבוהה אך הוא סובל מעומס יתר.
  2. להשתמש בקו 641 של "קווים" בכל המסלול של קו 51 (למעט אזור השוק וכיכר המייסדים בפתח תקווה). אוטובוס עם תנאים משופרים ויותר סיכוי למצוא מקום ישיבה אך עם תדירות בינונית-נמוכה ותחנות במיקום שונה. בכיוון תל אביב ניתן להשתמש גם בקו 561 בחלופה שממשיכה לתל אביב (בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב).
  3. בחלק של פתח תקווה להשתמש בקו 164 עם סיכוי טוב למצוא מקום ישיבה ותדירות סבירה אך תחנות במיקום שונה. אפשרות טובה בעיקר בשעות בהם קו 51 עמוס כשבשילוב עם קו 641 שעוצר באותה תחנה יוצרת תדירות טובה בשעות השיא.
מודעות פרסומת

הכוכבים של לפיד / סטלה אבידן

מר לפיד, שר האוצר, מאוד מעניין את כולנו לדעת, האם קיימת חשבון נפש לקראת סיום שנת הכספים 2013?

אם נחזור שנה וחצי לאחור, הרי רק לפני זמן קצר הגשת תוכניות בידור, שבהן נעצת מבט ישיר למצלמה ודקלמת סיסמאות פופוליסטיות כמו "איפה הכסף?" מעט לאחר מכן נבחרת לשר האוצר, קיצצת בתקציבים המשרתים את הציבור, הטלת מיסים עקיפים המכבידים על שכבות הביניים והשכבות הנמוכות לעומת החברות הגדולות במשק שכמעט ולא שילמו מס על הכנסותיהם. עם כל זאת, בסוף השנה נמצא עודף הכנסות ממיסים, שחלק לא מבוטל מהם תרמה "גב' ריקי כהן מחדרה".

ומה עשית בסוף אותה שנה? הורדת באקט דמגוגי את מחיר הגבינה הלבנה והשמנת (השמנת עליה גדלת בביתך המרופד) והעלית את מחיר התחבורה הציבורית, על אף ההתנגדות העדינה של שר התחבורה. לא הבנת שתחבורה הציבורית היא מצרך בסיסי לקיום צדק חברתי. תחבורה ציבורית היא אמצעי להנגשת תעסוקה והשכלה לשכבות הסוציו-אקונומיות הבינוניות והנמוכות. וכי כיצד תבין זאת, כשאתה נוסע ברכב "ניסן מוראנו", שערכו מוערך ב- 360 אלף ₪ .
באותה ההזדמנות, ציבור ארגון נוסעי תחבורה ציבורית בישראל מעוניין לדעת, מתי הייתה הפעם האחרונה בחייך שיצאת ברגל מהבית כ– 400 מטר לתחנת אוטובוס, המתנת בשמש 20-35 דקות, עלית לאוטובוס צפוף שבתוכו נאלצת להידחק כסרדין עם מזגן מקולקל, נתקעת בפקק עוד 40 דקות מיותרות באיסוף סיבובי בשכונות ת"א, איחרת כתוצאה מכך את הקו הבינעירוני או הרכבת- להם נאלצת להמתין שעה נוספת, עד שהגעת לעיר היעד, שגם בה נאלצת להמתין עוד 20 דקות לאוטובוס פנימי, שמאסף בכל העיר ארבעים דקות ארוכות נוספות עד להגעת מחוז חפצך (בתנאי שאינך צריך שימוש נוסף בתחבורה ציבורית)? נסיעה שאורכה ברכבך הפרטי הוא כשעה וחצי, עבור האזרח הפשוט היא תענוג מפוקפק שאורכו בין שלוש לארבע שעות. חוויה אתנית מעניינת. ממליצה לך לנסות.

עבורנו, הציבור "הפשוט", שעל פי דוח העוני היחסי של מדינות ה-OECD , מתקרבים לאחוזי העוני של אזרחי מקסיקו, זה אינו אירוע חוויתי, אלא קיומי.

מבקר המדינה ביקר בחריפות את הכישלונות החוזרים של הרפורמות והביצוע במערכות הסעת המונים במטרופולינים, לרבות הסבסוד עבור החברות המפעילות ללא בקרה, הפערים במחירים בין קווים שונים, המתחרים באותה הדרך וסוגי אמצעי תחבורה שונים ( מחירים אשר בפיקוח). בכירי המשרד נמצאים בחקירות משטרה בעת שאתה, אדוני השר, מעלה את מחיר התחבורה הציבורית.

התנהגותך מזכירה לי את הספר "הנסיך הקטן" שבו מוזכרת דמותו של איש העסקים, שעוסק תמיד בספירת כוכבים, שהוא סבור שהם שייכים לו, מבלי לחוש את הערך המוסף, הרוח, הרגשות, הנשמה ששיש בעולמות הללו. הוא סופר. זה תפקידו .

אשתף אותך בכך שבין הכוכבים הסובבים אותך יש כוכב עם 15% מובטלים (משוללי זכות לחתום בלשכת התעסוקה), שאינם בדיוק עונים להגדרה של "חסידים לומדים", כוכב אחר עם זוגות צעירים, הורים לילדים, כששני בני הזוג עובדים במשרה מלאה אך חיים מתחת קו העוני, כוכב שלישי עם קשישים, שנמנעים מחימום הבית, על מנת לחסוך כסף לנסיעות לרופא, קניית תרופות ועוד…

מכאן, כי כל אזרחי הגלאקסיה פונים אליך בבקשה: אדוני השר, בטל את התקנה המאפשרת עליית מחירים מידי חצי שנה בצמוד למדד, דרוש חקירה יסודית של עלויות בסיס של כל נסיעה, עצור את הסובסידיות עד הסדרת המחירים, תן את האחריות לחקיקה חדשה להסדר תעריפי נסיעות לועדת הכלכלה והחשוב מכל, תרד מ"הכוכב" שבו אתה חי ותסייר קצת בעולמות הסובבים אותך.

בתקווה לשנה אזרחית טובה וזולה לכיס האזרח הקטן.

האם ומתי משתלם לקנות כרטיס נסיעה תקופתי לסטודנט (סטודן)

מעודכן לאוקטובר 2012

שנת הלימודים האקדמאית תיפתח ב- 21.10 ואחד הדברים שסטודנטים רבים דואגים לעשות לפני פתיחת שנת הלימודים הוא לקנות כרטיס סטודנט מוזל לתקופה של שנה או סמסטר (הממותג באזור גוש דן כ"סטודן"). אחת השאלות הנשאלות בהקשר זה היא האם כדאי בכלל לרכוש כרטיס כזה ולהשקיע סכום משמעותי בעבור תקופה ארוכה? התשובה לכך מורכבת, והפכה מורכבת מתמיד החל משנה שעברה  כאשר הוכנס כרטיס המעבר התקף ל- 90 דקות בעקבות הארגון מחדש בגוש דן וכן נוספה האפשרות לקנות כרטיסיית/ערך צבור של סטודנט המקנה  33% הנחה. שינויים אלה הפכו את האפשרות של שימוש בכרטיסיות לעדיפות בחלק מהמקרים על קניית כרטיס סמסטריאלי או שנתי. במאמר זה חישבנו באמצעות נוסחה מתמטית פשוטה באיזה מקרים עדיין כדאי לקנות "סטודן" ובאיזה מקרים השימוש בערך צבור המותאם לסטודנט עדיף על קניית כרטיס במחיר של מעל אלף ש"ח לשנה. אך קודם כל הסבר על הפרופילים הקיימים.

השינויים בסוגי הנחות הסטודנט בשנת תשע"ג

החל משנת לימודים תשע"ב (שנה שעברה) מתאפשר לסטודנטים להטעין אחד משני הפרופילים הבאים:

פרופיל סטודנט מורחב – מאפשר קניית כרטיס "סטודן" סמסריאלי או שנתי. מכירתו של הכרטיס החלה בנקודות ההנפקה של אגד ושל דן, כשלשם הנפקתו נדרשת תעודת סטדונט בעלת תוקף ואישור לימודים תקף (או לתלמידי שנה א' – שובר תשלום מקדמה). תוקף הכרטיס הוא מ- 15.10.12 עד 14.10.13. בנוסף לאפשרות לנסוע חופשי באזור המוגדר, יש למחזיקי פרופיל זה בונוס חשוב ושימושי: הנחה של 50% בנסיעה בקווים בינעירוניים שמחוץ לאזור הכרטיס. הטבה זו משתלמת במיוחד לאלה שגרים רחוק מהבית, משתמשים בכרטיס העירוני הרלוונטי לאוניברסיטה בה הם לומדים אך צריכים לנסוע לבית ההורים בסופי שבוע. עבור אלה החיסכון בעקבות ההסדר יהיה גדול במיוחד.

פרופיל סטודנט רגיל – זהו פרופיל חדש שקיים מזה שנה. פרופיל זה מאפשר קניית כרטיסיה או "ערך צבור" ברב-קו בהנחה של 33% (שווה ערך להנחת זכאים). פרופיל זה מאפשר גם הנחה של 30% בקניית כרטיסיית שתי נסיעות בקו 400 (בני ברק – ירושלים) אך לא ברור אם הוא תקף בנסיעות עירוניות ארוכות אחרות שלא מאפשרות קניית כרטיסיית ניקובים. לשם עדכון פרופיל זה יש לגשת לנקודת ההנפקה של רב-קו עם אותם המסמכים שצריך להביא על מנת לקנות "סטודן". את הערך הצבור או הכרטיסייה ניתן לקנות אצל הנהג (בדומה לאופן בו קונים כרטיסיית נוער או פנסיונר).

כאמור, רפורמת המחירים שהתבצעה ביולי 2011 במקביל לפעימה השנייה של הארגון מחדש בגוש דן הפכה את הנסיעה באמצעות "ערך צבור" ללא קניית כרטיס "חופשי חודשי" לכדאית הרבה יותר עקב הכנסת כרטיס המעבר המאפשר החלפות במשך 90 דקות. אפשרויות מעבר דומות קיימות זה מספר שנים בירושלים ובחיפה (שם זמן ההחלפה המותר הוא 90 ו- 80 דקות בהתאמה). לכן כאשר אנחנו מחשבים את שווי כרטיס החופשי חודשי, לא כל נסיעה שמתבצעת נחשבת לצורך החישוב אלא רק נסיעות שמתבצעות שלא בטווח 80-90 דקות מהנסיעה הראשונה. נסיעות אלה נקראות "נסיעות לא רציפות". חילקנו את מחיר הכרטיס במחיר נסיעה בודדת לסטודנט אחרי הנחת "ערך צבור" (אחרי הנחת 33%) ואת התוצאה חילקנו ב- 12 במקרה של כרטיס שנתי וב- 4.5 במקרה של כרטיס סמסטריאלי. התוצאה – סף הכדאיות של הכרטיס, כלומר מהי כמות הנסיעות המינימלית שיש לנסוע בכל חודש (בממוצע) על מנת שיהיה משתלם לקנות כרטיס סמסטריאלי או שנתי. בטבלאות אלה הבאנו את כרטיסי הסטודנט הנפוצים ביותר, כלומר כרטיסי הסטודנט העירוניים והמרחביים של גוש דן, חיפה, ירושלים ובאר שבע (עירוני בלבד). נוסחה לחישוב סף הכדאיות במקרים אחרים מופיעה למטה.

טבלת סף הכדאיות של רכישת כרטיסי "חופשי חודשי" סטודנט (סטודן) – כרטיס שנתי

 

אזור הכרטיס

מפעילים

מחיר הכרטיס השנתי

מחיר נסיעה
רגיל

מחיר נסיעה
לאחר הנחת
סטודנט

שווי בנסיעות (שנתי)

סף הכדאיות

סטודן הגוש המרכזי
(תל אביב והסביבה,
מקביל לאזור 1)

דן, אגד,
קווים,
מטרופולין

1410

6.60

4.40

320

27 נסיעות לא רציפות

סטודן השרון (ערי השרון, מקביל לאזור 21)

דן, אגד, קווים, מטרופולין

966

6.60

4.40

221

18 נסיעות לא רציפות

סטודן גוש דן מרחבי (כל אזור גוש דן והשרון הדרומי)

דן, אגד, קווים, מטרופולין

1536

10.40

6.94

221

18 נסיעות לא רציפות

מרחבי ירושלים (כולל הרכבת הקלה) או עירוני חיפה

אגד, סיטיפס (בי-ם)

1410

6.60

4.40

320

27 נסיעות לא רציפות

רחובות – תל אביב

אגד, סופרבוס

1770

14

9.34

190

16 נסיעות

מטרופולין חיפה

אגד

1710

10.20

6.80

251

21 נסיעות לא רציפות

עירוני באר שבע

מטרודן

896

4.20

2.80

320

26 נסיעות

 

טבלת סף הכדאיות של רכישת כרטיסי "חופשי חודשי" סטודנט (סטודן)– סמסטר א' (תקף עד 1.3.13)

אזור הכרטיס

מפעילים

מחיר הכרטיס לסמסטר א'

מחיר נסיעה
רגיל

מחיר נסיעה
לאחר הנחת
סטודנט

שווי בנסיעות (סמסטר)

סף הכדאיות

סטודן הגוש המרכזי
(תל אביב והסביבה,
מקביל לאזור 1)

דן, אגד,
קווים,
מטרופולין

582

6.60

4.40

133

29 נסיעות לא רציפות

סטודן השרון (ערי השרון, מקביל לאזור 21)

דן, אגד, קווים, מטרופולין

408

6.60

4.40

92

21 נסיעות לא רציפות

סטודן גוש דן מרחבי (כל אזור גוש דן והשרון הדרומי)

דן, אגד, קווים, מטרופולין

634

10.40

6.94

91

20 נסיעות לא רציפות

מרחבי ירושלים (כולל רכבת קלה) או עירוני חיפה

אגד

582

6.60

4.40

133

29 נסיעות לא רציפות

רחובות – תל אביב

אגד, סופרבוס

730

14

9.34

78

17 נסיעות

מטרופולין חיפה

אגד

705

10.20

6.80

104

23 נסיעות לא רציפות

עירוני באר שבע

מטרודן

375

4.20

2.80

134

29 נסיעות

הערה: נסיעה רציפה היא נסיעה שכוללת החלפות במשך 80 דקות (בחיפה וקריות) או 90 דקות (באזור ירושלים, גוש דן והשרון) מהנסיעה הראשונה. ההסדר מופעל בשלב זה רק באזור גוש דן, חיפה (לא כולל הקריות, נשר וטירת הכרמל) וירושלים (לא כולל פרברים). במקרים שהכרטיס לא כולל אפשרויות מעבר (כמו בבאר שבע, מרחבי ירושלים וכדומה), כל נסיעה שמתבצעת (גם אם היא רציפה) נכנסת לחישוב, ולכן יותר כדאי לקנות כרטיס שנתי או סמסטריאלי במקרה כזה.

כפי שניתן לראות סף הכדאיות לקניית כרטיס סטודנט עירוני הוא 27-29 נסיעות בחודש (בהנחה שמשתמשים בערך צבור). כלומר הכרטיס כדאי בוודאות עבור מי שנוסע ללימודים 4 פעמים בשבוע ומעלה, כאשר גם במקרה של 3 ימי לימודים הכרטיס עשוי להיות כדאי, במידה ומבצעים כמות קטנה של נסיעות שלא לאוניברסיטה. במילים אחרות, אם אתם נוסעים קבוע לאוניברסיטה בתחבורה ציבורית לפחות 3 פעמים בשבוע, הכרטיס הסמסטריאלי/שנתי עדיין משתלם יותר מהנחת ערך צבור. בכרטיסים המרחביים הסף הזה נמוך אף יותר ומספיק לנסוע לאוניברסיטה 3 פעמים בשבוע בכל מקרה על מנת שהכרטיס יהיה משתלם. מי שעיקר השימוש שלו בתחבורה הציבורית הוא בנסיעות לאוניברסיטה ובחזרה, מומלץ שירכוש כרטיס סמסטריאלי. מי שעבורו התחבורה הציבורית היא הדרך היחידה בה הוא מתנייע או מרבה להימצא באוניברסיטה גם בפגרות (למשל על מנת להגיש עבודות), מומלץ שיקנה כרטיס שנתי המגלם הנחה גדולה יותר. כמו כן, מי שלומד למשל בטכניון או באונ' בן גוריון וגר בדירה בשכונה רחוקה באותה עיר, אך בית הוריו נמצא בעיר רחוקה, יימצא את ההנחה של 50% בנסיעות בינעירוניות כמועילה ביותר ולהשתמש בכרטיס הסטודנט העירוני (זאת בהנחה שהוא מתנייע באופן קבוע בתחבורה הציבורית).

למי לא כדאי לרכוש כרטיס סטודנט שנתי או סמסטריאלי? קודם כל לאלה שנוסעים לאוניברסיטה פחות מ- 3 פעמים בשבוע ולא משתמשים בתחבורה הציבורית לצרכים אחרים. אך חוץ מזה, מי שמרבה להשתמש ברכבת בנסיעותיו, לא מומלץ שירכוש את הכרטיס מכיוון שאין כרטיס סטודנט משותף עם הרכבת. הדבר נכון למשל למי שנוסע לאוניברסיטת תל אביב במחירים מופקעים מבת ים, חולון או מערב ראשל"צ אך גם לסטודנטים אחרים. כמו כן, אלה שעיקר הנסיעה שלהם היא בינעירונית (למשל הנוסעים מירושלים לאוניברסיטת בר אילן בקו 400) מומלץ שישתמשו בפרופיל הסטודנט הרגיל המקנה הנחה של 30% בקניית שתי נסיעות בינעירוניות.

לסיכום: למרות השחיקה המסוימת בכדאיות קניית כרטיסי החופשי חודשי לסטודנטים עקב הכנסת הנחת ערך צבור מיוחדת לסטודנטים ורפורמה במחירי הנסיעה בגוש דן, עדיין מדובר בהשקעה משתלמת מאוד עבור רוב הסטודנטים. ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל מאחלים לכלל הסטודנטים שנת לימודים פורייה, מוצלחת ועם כמה שפחות בעיות נגישות.

נספח:

נוסחה לחישוב סף הכדאיות – לכרטיס שנתי (בשביל לחשב את זה לכרטיסים אחרים)

לחישוב מחיר נסיעה לאחר הנחת סטודנט (ערך צבור): מחיר נסיעה בודדת רגיל * 0.667. למשל אם מחיר הנסיעה הוא 6.60 נכפיל אותו ב- 0.667 ונקבל סכום המתקרב ל- 4.40 ₪.

חישוב שווי הכרטיס השנתי בנסיעות. מחלקים את מחיר הכרטיס השנתי במחיר הנסיעה שהתקבל לאחר הנחת הסטודנט ומקבלים את השווי בנסיעות. למשל סטודן של אזור תל אביב עולה 1410 ₪, מחלקים אותו ב- 4.40 (בקרוב) ומקבלים את שווי בנסיעות.

על מנת לחשב את סף הכדאיות לחודש מחלקים את השווי בנסיעות ב- 12 חודשים ומעגלים כלפי מעלה. למשל מחלקים את 322 הנסיעות ששווה הסטודן של תל אביב ב- 12 ומקבלים בערך 27 נסיעות.

במידה והכרטיס כולל יותר מקוד מחיר אחד (כמו בכרטיסים מרחביים) – יש לחשב לפי המחיר הגבוה ביותר. למשל במרחבי גוש דן סף הכדאיות מחושב על פי המחיר המקסימלי לנסיעה של 10.40 ₪.

 

נוסחה לחישוב סף הכדאיות – לכרטיס הסמסטריאלי

זהה לחישוב הכרטיס השנתי למעט העובדה שמשתמשים במחירים של הכרטיס הסמסטריאלי ובשביל לחשב את סף הכדאיות מחלקים את מספר הנסיעות ב- 4.5 (מספר החודשים שהכרטיס הסמסטריאלי תקף).

מעכשיו אפשר לדעת בזמן אמת מתי יגיע האוטובוס הבא של "דן", "קווים" או "מטרופולין"

טרנזמייט (TranzMate) היא אפליקציה שימושית מאד, בעזרתה אפשר לתכנן נסיעות בתחבורה ציבורית, לראות מיקומי תחנות ולצפות בלוחות זמנים של קווים. טרנזמייט קיימת בגירסת אנדרואיד ובגירסת אייפון, וכן בתור אתר אינטרנט. טרנזמייט מאפשרת לחפש מסלול בתחבורה ציבורית מהנקודה שבה נמצא המשתמש (על פי ה-GPS של הסמארטפון) לכל נקודה כולל החלפות קווים וזמני הליכה ברגל. ניתן לראות את המסלול על מפה, ואף לקבל התראה לפני תחנת הירידה.

כעת, בנוסף ללוחות זמנים מתוכננים, טרנזמייט מציגה גם את זמן הגעת האוטובוס הבא לתחנה על פי מיקום ה-GPS של האוטובוס ("נתוני זמן אמת"). השירות זמין בינתיים עבור קווי חברות "דן", "קווים" ו"מטרופולין". המידע מועבר לטרנזמייט ישירות על ידי המפעילים. בעתיד משרד התחבורה מתכנן לחשוף את נתוני זמן האמת של כל חברות האוטובוסים בצורה מרוכזת ובפורמט אחיד, כמו שלאחרונה הוא חשף את נתוני לוחות הזמנים בפורמט GTFS (על כך נכתוב בנפרד), וכך יוכלו מפתחי אפליקציות להציג מידע זמן אמת על קווי כל החברות.

נתוני זמן אמת מוצגים גם על הצגים האלקטרוניים שמוצבים בהדרגה בתחנות אוטובוס ברחבי הארץ, ומטרתם לאפשר לנוסע לדעת בעוד כמה דקות יגיע כל אחד מהקווים לתחנה. בדקנו את איכות נתוני זמן האמת שמספקת טרנזמייט, והתרשמנו שרמת האמינות שלהם גבוהה יותר מאלה שמוצגים בצגי החוצות. מדובר בשיפור אדיר לחוויית הנסיעה בתחבורה ציבורית: עוד לפני היציאה מהבית או מהמשרד, אפשר לבדוק בעוד כמה דקות יגיע האוטובוס ולתכנן את שעת היציאה בהתאם. כמו כן, האפליקציה מציגה מידע גם לגבי תחנות שלא מוצג בהן שלט פיזי. הנתונים שימושיים ביותר אם יש מספר קווים שמגיעים ליעד המבוקש אך עוצרים בתחנות שונות: הנוסע יכול לבדוק איזה אוטובוס יגיע קודם, וכך להחליט באיזו תחנה לעמוד.

יש שתי דרכים לראות את נתוני זמן האמת בטרנזמייט. הדרך הפשוטה ביותר היא להגיע לתצוגת מפה (או באתר, להגיע למפה המקוונת), ללחוץ על אחד משלטי התחנה במפה, ולאחר מכן על מספר קו. לחיצה על מספר קו מציגה את לוח הזמנים המתוכנן, את רשימת התחנות, ואת זמן ההגעה של האוטובוס הבא על פי נתוני זמן אמת. הדרך השנייה היא לחפש מסלול מנקודה לנקודה. המסלולים שמציעה טרנזמייט מתבססים על נתוני לוחות זמנים (ולא על נתוני זמן אמת), אך בפירוט המסלול מוצגות גם שעות ההגעה של האוטובוסים על פי נתוני זמן אמת.

זה עוד חלק ממהפכת המידע שעוברת על התחבורה הציבורית בארץ בחודשים האחרונים. אחת מהמטרות שלנו כארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל היא להפוך את המידע על תחבורה ציבורית לזמין יותר, ולספר לכם על דרכים חדשות לקבל מידע. אם אתם רואים את עצמכם שותפים לדרך, אתם מוזמנים להצטרף אלינו.

בית המשפט דרס את הנוסע

פסק הדין המקל שנתן השופט נחשון לחברת קווים מערער את מעמדם של נוסעי התחבורה הציבורית * המסר לנוסעים: מוטב לנהל הליכים באופן מהיר ויעיל בבתי משפט לתביעות קטנות

מסר קשה מעביר בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה לנוסעי התחבורה הציבורית בישראל. אם בכל יום רומסים חברות התחבורה הציבורית ומשרד התחבורה את זכויותיכם – הרי שעכשיו יש לכך הכשר גם מבית משפט בישראל, שברגל גסה דורס את מעמדו של הנוסע.

בפסק דין מקומם שכתב (יום ג', 31.1.12) השופט שלמה (אטינגרנחשון, הוא פסק לנוסע שהאוטובוס פעמיים לא עצר לו בתחנה רק 200-100 שקלים. מדובר בסכום פיצוי זעום לנוסע שכל "חטאו" היה שלא נעמד באמצע הכביש ונופף בשתי ידיו לנהג, או כלשון השופט – החזיק שלט שעליו נכתב "אני כאן".

השופט נחשון, שמן הסתם מגיע לעבודתו ברכב פרטי ולא באוטובוס, אינו יושב בתוך עמו ואינו מודע למצוקות משתמשי התחבורה הציבורית, לטלטלות ולייסורים אותם הם עוברים יום-יום בדרכם לעבודה, לקניות ולכל מקום אליו הם נדרשים להגיע. מדובר בקהל לקוחות שבוי, שאין עבורו חלופה אחרת מלבד התחבורה הציבורית.

אין פריווילגיה לפספוסים

לנהג רכב תחבורה ציבורית אין את הפריווילגיה לפספס תחנה. העלאת נוסעים והורדתם בתחנות היא אל"ף-בי"ת של תחבורה ציבורית. לנהג לא צריכה לעמוד טענה כאילו לא הבחין בנוסע, כאילו הוסחה דעתו במהלך הנהיגה, כאילו שכח שיש לו שם תחנה וכו'. הוא אינו נהג משאית שמבצע פריקה וטעינה, ועליו להתייחס לנוסעים בכל תחנה ולבחון בשבע עיניים אם יש שם נוסע שמחכה לו.

בתחנה נשואת העניין, כמו תחנות רבות ברחבי הארץ, יש אומנם מיעוט של נוסעים. גם אם הסיכוי שנוסע יבקש לעלות דווקא שם אפסי, מחובתו של נהג להשגיח כי לא יאבד רגע זה. הנהג כמוהו כזקיף השומר על הצאר. מעשה מספר כי כאשר עבר הצאר על גשר ליד נהר, ראה הזקיף אישה טובעת. מיד פשט בגדיו וקפץ אל המים להצילה. גורלו של הזקיף נחרץ, ולאחר משפט צבאי הודח ממשרתו, משום שזהו תפקידו. נהג תחבורה ציבורית, תפקידו להיות "שומר הראש" של הנוסע ולאסוף אותו בתחנה, כי זהו כל יעודו. נוסע אינו צריך לעמוד בתחנה או על שפת הכביש וגם לא להחזיק שלט כדי שנהג יבחין בו. לא אחת ניתן לראות בתחנות האוטובוסים זקנים ונכים שאינם יכולים לסמוך על תשומת לבו של הנהג ונעמדים כדי לסמן לו שיעצור, שעה שיכלו לשבת כמו בני אדם בתחנה ולהמתין שיעצור.

מטרטרים את הנוסע הנפגע

את הנוסע שמתלונן יש להוקיר ולהעריך, ולו רק על דרך הייסורים שעבר תרתי משמע. לא רבים יודעים, אבל בתי משפט לתעבורה אינם מרבים לעסוק בתיקים של פגיעה בנוסעי תחבורה ציבורית. על-פי נתוני משרד התחבורה, על כל עשרה נפגעי תחבורה ציבורית מתלוננים רק שלושה. רק אחד מהם מגיע למסור עדות במשרד התחבורה, וגם אז – כלל לא בטוח שזו תגיע לבית המשפט. הנתונים מתייחסים רק למי שנפגעים קשות, משום שמדי יום ישנם אלפי מקרים "קלים" בהם נתקלים הנוסעים, שכלל אינם מגיעים לכדי תלונה.

הנוסע אינו שוטר. הוא אינו מסתובב עם פנקס לתעד כל חריגה. תוך כדי תנועה הוא אינו רושם, ורק כאשר הוא מתיישב ליד מחשב, הוא גם מנסח תלונה. ברוב הפעמים הכתובת היא החברה שביצעה את העבירה. את התלונה הוא שולח באמצעות אתר החברה, שלא פעם מערים עליו קשיים טכנולוגיים ומגביל אותו במילים. מרגע שלחץ "שלח" הוא אינו יכול יותר לראות את לשון התלונה. כעבור שבוע-שבועיים מגיעה גם התשובה. ברוב הפעמים תהיה התשובה: "הנהג לא אותר, הנהג טוען אחרת וכו' – במילים אחרות: הלקוח תמיד אשם.

לאחר כמה פעמים בהם נוכח כי בחברה אין כתובת, וכי הוא עומד מול שוקת שבורה. פונה הנוסע הנפגע בצר לו למשרד התחבורה. הוא נקרא להתייצב מול חוקר, במועד שנקבע לו – על חשבון שעות העבודה שלו. את העדות יכול למסור הנוסע רק באחת מארבע הערים הגדולות – ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע. את הדרך לשם יעשה באוטובוס בנסיעה שעשויה לארוך שעה, שעתיים ויותר. איש לא ישלם לו את החזר הנסיעה…

חקירת שתי וערב ללא החזרים

עם הגיעו, יפתח החוקר בסדרה של שאלות ויחקור אותו חקירת שתי וערב מפרכת, שעשויה להימשך חצי שעה ויותר, כאשר כבר בתחילתה יצהיר על נכונותו לבוא ולהעיד בבית משפט. למה בית משפט? כי משרד התחבורה לא שש לנהל הליך מנהלי ופונה להליך משפטי, שעל הדרך מכניס לקופת המדינה עשרות אלפי שקלים בכל תיק. והנוסע? הוא יכול מעכשיו להמתין שיקראו לו להעיד.

כאשר הוא מגיע סוף-סוף לבית משפט, שופכת החברה הנתבעת קיתונות של שופכין על פניו. עושים לו דמוניזציה, קוראים לו מתלונן סדרתי משל היה מדובר ברוצח סדרתי ולא בנפגע סדרתי, משל היה הוא האשם בסיטואציה שנוצרה.

לנוסע אין אוזן קשבת בביהמ"ש לתעבורה

ההליך הסיזיפי הזה נמשך כשלוש שנים (!!), שבמהלכן סופג המתלונן הבעות פנים חמוצות מצד נהגים שאמורים לשרת אותו באדיבות.

בזמן הזה, יכול היה הנוסע לפנות לבית משפט לתביעות קטנות, לגמור עם העסק בכמה חודשים ולקבל פיצוי כפול, משולש ומרובע. הפיצוי הזעום שקבע השופט נחשון לנוסע שגילה אזרחות טובה ופנה באמצעות הצינורות המקובלים, תוך שהוא עובר דרך חתחתים, הוא לעג לרש. יש בו מסר לכל נפגעי התחבורה הציבורית באשר הם על כך שחבל על המאמץ. בכל הכבוד לזמנו היקר של בית המשפט, שעמוס וגדוש בתיקים, זמנו של הנוסע בתחבורה הציבורית חשוב לא פחות. כאשר הערך אותו משווה בית המשפט למעמדו של הנוסע פחות, ומתייחס אליו כאל סרח עודף במשוואה שבין המדינה לחברות התחבורה הציבורית, אין פלא שהפרשנות אותה לומדות שאר חברות התחבורה הציבורית מפסק הדין המקל היא שניתן להמשיך ולדרוס את הנוסע. רק שעכשיו זה כשר, אבל מסריח. לא יותר.

המאמר פורסם לראשונה באתר News1

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-68424-00.html

%d בלוגרים אהבו את זה: