ארכיון הבלוג

קו 189 כמשל – המאבק לתחבורה הציבורית / רון כץ

ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל "תחבורה בדרך שלנו" גאה לפתוח מדור חדש בבלוג, "במה חופשית". מדובר במעשה במדור שבו כל אחד  יכול להביע את דעתו בכל מה שקשור לעניינים הקשורים לתחבורה הציבורית. הטור הראשון נכתב במקור בבלוג ב"TheMarker Cafe" והוא עוסק בנושא אקוטי אותו אנו מקדמים והוא הצפיפות הקשה באוטובוסים.

כך נראית נסיעה טיפוסית בקו 189 בשעות הבוקר. צילום: גינת מויאל

לפני שנתחיל: נכון. רובם של הקוראים ודאי שואלים את עצמם עכשיו מדוע עליהם לקרוא רשומה על קו 189 שייתכן ומעולם לא שמעו עליו.

אז אם אתם מאלה ששואלים, התשובה היא שקו 189 הוא רק משל להתנהלות השלטון והממסד מול האזרח במדינה. כולכם סובלים מקו 189 גם אם קוראים לו בשם אחר והוא בכלל לא נוסע אל רמת החי"ל שבתל אביב.

ועכשיו – לעניין שלשמו נתכנסנו:

הבוקר, כמו כל בוקר אני עומד בתחנת האוטובוס שנמצאת מול רכבת האונברסיטה-מרכז הירידים בתל אביב ומחכה.
יחד איתי, עוד 50 איש.
מחכים.
שום דבר לא קורה. כמה אנשים מנסים לתפוס טרמפים.
עוד כמה אנשים, חוצים את הצומת הסואן כדי להצטרף אלינו – הגיעו עכשיו ברכבת. יחד איתם בדיוק מושלם, מגיע אוטובוס דו מפרקי של קו 40. עובר ריק. אף אחד לא צריך כאן את קו 40 והנהג, שיודע זאת, אפילו לא טורח לעצור. חבל כי דוקא הייתי עולה ונוסע עד לצומת שמול שיכון דן. שם יש יותר אוטובוסים שעוברים… אבל, הוא לא עצר, כאמור. אין דבר – ותכף, תבינו גם למה.

אבל לפני שנמשיך – הסבר קצר על הסיבה למהומה:
ובכן, המהומה היא על נושא מאד פשוט. מאז הרפורמה בתחבורה הציבורית שהתרחשה בגוש דן לפני מספר חודשים, גילו אנשים רבים אשר עובדים ברמת החי"ל וקריית עתידים שעכשיו, לוקח להם הרבה יותר זמן להגיע לעבודה.
למה?
מסיבות רבות. אבל אנו, נתרכז בשתיים:
ראשית, משום שקו 12 שהיה פחות או יותר מתואם עם זמני ההגעה של הרכבת ויצא מתחנת הרכבת עצמה, יוצא עכשיו בכלל מרידינג ונוסע כל חצי שעה הלוך וחזור.
לכאורה – שיפור בשירות משום בבמקור היה קו 12 האחרון בבוקר יוצא בשעה 10:00
בפועל – קטסטרופה משום שעכשיו, הקו לא יוצא מהרכבת ואינו מתואם עם זמני הגעתה ובנוסף, בשעות הצהריים כמעט ואין נוסעים בו. יוצא שהמצב אבסורדי: בבוקר, אין אוטובוסים והנוסעים מצטופפים כמו סרדינים בקופסת שימורים ובצהריים? בצהריים אתם יכולים לראות אוטובוסים נוסעים ריקים. אולי עם נוסע אחד או שניים.
שנית, קו 189. הקו הזה, יוצא מחולון (!) ונוסע דרך איבן גבירול העמוס ורק אז, עובר דרך רכבת אונברסיטה ומגיע (עמוס, אלא מה) אל אותם 50 איש ויותר שסיפרתי לכם עליהם בהתחלה. או אז, נוצרת מהומת אלוהים. כולם רוצים להגיע לעבודה. כולם קצרי רוח מההמתנה. כולם עצבניים כי בנתיים, עברו עוד שני אוטובוסים ריקים של קו 40. שניהם דו מפרקיים. אחד מהם עצר ועליתי עליו רק כדי לתפוס את… קו 189 בתחנת שיכון דן. על יד הנהג עומדים כמה נוסעים ומדברים על העומס, על הצפיפות ובכלל על התחבורה הציבורית מאז הרפורמה ורק אז אני מבין שהאוטובוס הזה בכלל לא עצר בתחנת האוניברסיטה. הוא היה עמוס מדי.

מישהו אמר כאן חלם?
נכון. זוהי חלם במיטבה.
הרי המשאבים זמינים. עובדה. יש אוטובוסים ריקים בצהריים. יש שלושה אוטובוסים של קו 40 שנוסעים ריקים (!!!) בזמן שהתחנה מפוצצת וממתינה כולה לקו 189 שיגיע.
ועובדה: לאף אחד לא איכפת.
הרי פנו למשרד התחבורה ולחברת דן.
נו. אז פנו.
מה איכפת להם?
שיחכו הנוסעים.
שיעברו את הכביש הסואן מול תחנת הרכבת. הרי בנתיים אף אחד לא נדרס שם ועדיין (עם דגש על עדיין) לא קרה שום אסון.
הזמן של הנוסעים? הצחקתם את משרד התחבורה.
מה זה חמש דקות נוספות ביום (ואלה לא חמש דקות – אני מאד מינימלסטי כאן).

אז זהו, שחמש דקות ביום על מאתיים ימי עבודה בשנה לעובד הם 1000 דקות בשנה שהם… 16 שעות וארבעים דקות! יומיים עבודה בשנה לפחות מאבד כל עובד! ומדובר כאן על מאות עובדים! איזה הפסד עצום.
יומיים שבהם יכול היה אותו עובד להיות בחופש בביתו עם משפחתו, למשל. יומיים שבהם היה יכול לייצר הכנסות לאוצר המדינה. יומיים מהחיים בעמידה מיותרת בתחנת אוטובוס מדי שנה!

חלם – כבר אמרנו?

וזה בדיוק הסיפור שלנו בארץ הזאת: יש את המשאבים. אפשר לתכנן. אפשר לייצר כאן יופי של מדינה.
אבל לפקידים שיושבים למעלה זה כנראה לא מזיז.
אתם לא בקומבינה שלהם כנראה.
או שאולי סתם לא משנה להם כי הם, את המשכורת שלהם מקבלים כך או כך.

קו 189 הוא רק משל.
מהו קו 189 שלכם?

הפוסט פורסם במקור ב- http://cafe.themarker.com/post/2408836/

אנו מודים לרון שהחליט לאפשר לנו את הפוסט שלו בבלוג שלנו, ואנחנו מאמצים את המחאה הצודקת הזו ונעשה הכל על מנת שהעוול יתוקן.  אנחנו מזמינים שוב אנשים שרוצים לכתוב טור דעה, לשלוח לנו את הטור למייל tachbura.now@gmail.com ונשתדל לפרסם את הטור בהקדם, בליווי קרדיט.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: