ארכיון הבלוג

די לצפיפות בתחבורה הציבורית! זה לא רק לא נעים, זה גם לא בטיחותי!

צפיפות אוכלוסין היא חלק מן המציאות שכולנו חווים מדי יום ביומו. במדינה הקטנה בה אנו חיים, מרכזי התעסוקה והתרבות מושכים אליהם רבים וכתוצאה מכך, בכל יום התנועה אליהם ומהם בלתי פוסקת. נהגי הרכבים הפרטיים חווים את הצפיפות בתור פקקי תנועה, אך בשונה מנסיעה ברכב פרטי, שם כל נוסע יושב בנחת ברכב ממוזג חגור ובטוח, בתחבורה ציבורית המציאות שונה לחלוטין. כל מי שנוסע ברכבת ובאוטובוס – אפילו אלה הנוסעים לעתים רחוקות – יכול לחוות חוויה מאוד לא נעימה כאשר הרכבת או האוטובוס מגיעים לתחנה כבר כשאין בתוכם מקום ישיבה לאיש, ולעתים אף מקום בעמידה. כך יוצא שאוטובוסים לא עוצרים בתחנות דווקא בשעות העומס ובתחנות מצטברת כמות גדולה מאוד של נוסעים.

מי מאיתנו לא חווה את התסכול שבו אתה יודע שתאחר לעבודה, ללימודים או לפגישה רק משום שבחרת (או שפשוט אין לך ברירה) לנסוע בתחבורה ציבורית. לו היה לך רכב פרטי היתה נחסכת ממך ההמתנה בתחנה כשאתה רואה את האוטובוס חולף על פניך ולא עוצר, כשהוא דחוס ועמוס בנוסעים, חלקם אנשים מבוגרים, חלקם חיילים, חלקם פשוט תשושים מהחום הכבד של הקיץ הישראלי. הדעה הרווחת היא שזוהי המציאות שאין מנוס ממנה ועלינו לקבל אותה כמו שהיא. אלא שזו טעות! אפשר וצריך לטפל בבעיה החמורה הזו שנדמה שרק הולכת ומחמירה עם השנים! בקיץ ובחורף, בשעות העומס, אסור לנו לתת לחברות האוטובוסים ולרכבת להתייחס לנוסעים – הלקוחות המשלמים כרטיס נסיעה ושעבורם החברות הללו קיימות – לעשות בנו ככל העולה על רוחן. אנו לא עדר כבשים, ואנחנו יודעים שמגיע לנו טוב יותר. הם עובדים בשבילנו, ולא ההיפך. תגידו: אין מספיק אוטובוסים, אין מספיק נהגים, אין תקציב לקנות עוד קרונות. זה לא בהכרח מצב שאי אפשר לשנות אותו. הבעיה היא שנדמה לממשלה שהציבור מקבל את המצב כגזרה משמיים. אנשים מתלוננים בינם לבין עצמם במקום לצאת ולהרים קולם בפומבי, ולהישמע באמת.

מעבר לכך, לאחרונה התבשרנו בעוד הצעה מיותרת, שאם תתקבל בכנסת היא טומנת בחובה פוטנציאל לפגיעה פיזית של ממש בנוסעים. מדובר בהצעה להגדיל את מספר הנוסעים באוטובוס בעמידה  (היום המספר המקסימלי שמותר הוא 10 נוסעים בעמידה). הטיפשות חוגגת: במקום להקצות יותר תקציב או לתכנן את פיזור התחבורה הציבורית בצורה מסודרת שתמלא אחר הביקוש הרב, עולה לו הרעיון המגוחך של דחיסת עוד ועוד נוסעים בעמידה, ולמה הם מחכים? לתאונה הבאה? לעוד נוסע שיעוף ויתנגש בחלון? לעוד זקן שימעד וישבור יד או רגל? למי שאי פעם נסע בעמידה באוטובוס, זה ברור שצריך להיות מאוד זהיר כי נסיעה בצורה כזו היא ממש לא בטוחה.

אז מה הפיתרון? קודם כל לדחות הצעות בסגנון זו המתוארת למעלה. להיפך – צריך להציע דרכים להפחית את מספר הנוסעים בכל אוטובוס, כלומר: הגדלת מספר האוטובוסים הזמינים לנוסעים. הגדלת תדירות הקווים (ולא על חשבון קווים אחרים!). רכישת עוד קרונות לרכבות. במקום להכניס מכונות שתייה ואוכל לאוטובוסים על חשבון מקומות ישיבה – להגדיל את מספר מקומות הישיבה באוטובוס. ואולי הגיע הזמן באמת לשינוי פריסת חברות האוטובוסים בארץ. הרי ברור שבמצב הנוכחי זה פשוט לא עובד. אנחנו צריכים להראות לכל אותן חברות אוטובוסים, ולרכבת ישראל, שאנחנו לא סתם "קהל שבוי". יש לנו קול ויש לנו כח. לא ניתן שידחסו אותנו כמו בהמות באוטובוסים או רכבות שבמקרים רבים אפילו אינם ממוזגים מספיק (והמיזוג הוא הכרחי בישראל כמו שכולם יודעים).

די להצטופף ולשתוק! אנחנו רוצים לנסוע בצורה בטוחה! ולשבת באוטובוס או ברכבת זו ממש לא בקשה מוגזמת מדי.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: