הכוכבים של לפיד / סטלה אבידן

מר לפיד, שר האוצר, מאוד מעניין את כולנו לדעת, האם קיימת חשבון נפש לקראת סיום שנת הכספים 2013?

אם נחזור שנה וחצי לאחור, הרי רק לפני זמן קצר הגשת תוכניות בידור, שבהן נעצת מבט ישיר למצלמה ודקלמת סיסמאות פופוליסטיות כמו "איפה הכסף?" מעט לאחר מכן נבחרת לשר האוצר, קיצצת בתקציבים המשרתים את הציבור, הטלת מיסים עקיפים המכבידים על שכבות הביניים והשכבות הנמוכות לעומת החברות הגדולות במשק שכמעט ולא שילמו מס על הכנסותיהם. עם כל זאת, בסוף השנה נמצא עודף הכנסות ממיסים, שחלק לא מבוטל מהם תרמה "גב' ריקי כהן מחדרה".

ומה עשית בסוף אותה שנה? הורדת באקט דמגוגי את מחיר הגבינה הלבנה והשמנת (השמנת עליה גדלת בביתך המרופד) והעלית את מחיר התחבורה הציבורית, על אף ההתנגדות העדינה של שר התחבורה. לא הבנת שתחבורה הציבורית היא מצרך בסיסי לקיום צדק חברתי. תחבורה ציבורית היא אמצעי להנגשת תעסוקה והשכלה לשכבות הסוציו-אקונומיות הבינוניות והנמוכות. וכי כיצד תבין זאת, כשאתה נוסע ברכב "ניסן מוראנו", שערכו מוערך ב- 360 אלף ₪ .
באותה ההזדמנות, ציבור ארגון נוסעי תחבורה ציבורית בישראל מעוניין לדעת, מתי הייתה הפעם האחרונה בחייך שיצאת ברגל מהבית כ– 400 מטר לתחנת אוטובוס, המתנת בשמש 20-35 דקות, עלית לאוטובוס צפוף שבתוכו נאלצת להידחק כסרדין עם מזגן מקולקל, נתקעת בפקק עוד 40 דקות מיותרות באיסוף סיבובי בשכונות ת"א, איחרת כתוצאה מכך את הקו הבינעירוני או הרכבת- להם נאלצת להמתין שעה נוספת, עד שהגעת לעיר היעד, שגם בה נאלצת להמתין עוד 20 דקות לאוטובוס פנימי, שמאסף בכל העיר ארבעים דקות ארוכות נוספות עד להגעת מחוז חפצך (בתנאי שאינך צריך שימוש נוסף בתחבורה ציבורית)? נסיעה שאורכה ברכבך הפרטי הוא כשעה וחצי, עבור האזרח הפשוט היא תענוג מפוקפק שאורכו בין שלוש לארבע שעות. חוויה אתנית מעניינת. ממליצה לך לנסות.

עבורנו, הציבור "הפשוט", שעל פי דוח העוני היחסי של מדינות ה-OECD , מתקרבים לאחוזי העוני של אזרחי מקסיקו, זה אינו אירוע חוויתי, אלא קיומי.

מבקר המדינה ביקר בחריפות את הכישלונות החוזרים של הרפורמות והביצוע במערכות הסעת המונים במטרופולינים, לרבות הסבסוד עבור החברות המפעילות ללא בקרה, הפערים במחירים בין קווים שונים, המתחרים באותה הדרך וסוגי אמצעי תחבורה שונים ( מחירים אשר בפיקוח). בכירי המשרד נמצאים בחקירות משטרה בעת שאתה, אדוני השר, מעלה את מחיר התחבורה הציבורית.

התנהגותך מזכירה לי את הספר "הנסיך הקטן" שבו מוזכרת דמותו של איש העסקים, שעוסק תמיד בספירת כוכבים, שהוא סבור שהם שייכים לו, מבלי לחוש את הערך המוסף, הרוח, הרגשות, הנשמה ששיש בעולמות הללו. הוא סופר. זה תפקידו .

אשתף אותך בכך שבין הכוכבים הסובבים אותך יש כוכב עם 15% מובטלים (משוללי זכות לחתום בלשכת התעסוקה), שאינם בדיוק עונים להגדרה של "חסידים לומדים", כוכב אחר עם זוגות צעירים, הורים לילדים, כששני בני הזוג עובדים במשרה מלאה אך חיים מתחת קו העוני, כוכב שלישי עם קשישים, שנמנעים מחימום הבית, על מנת לחסוך כסף לנסיעות לרופא, קניית תרופות ועוד…

מכאן, כי כל אזרחי הגלאקסיה פונים אליך בבקשה: אדוני השר, בטל את התקנה המאפשרת עליית מחירים מידי חצי שנה בצמוד למדד, דרוש חקירה יסודית של עלויות בסיס של כל נסיעה, עצור את הסובסידיות עד הסדרת המחירים, תן את האחריות לחקיקה חדשה להסדר תעריפי נסיעות לועדת הכלכלה והחשוב מכל, תרד מ"הכוכב" שבו אתה חי ותסייר קצת בעולמות הסובבים אותך.

בתקווה לשנה אזרחית טובה וזולה לכיס האזרח הקטן.

עוקף קריות? יש גם דרך אחרת!

לקראת פתיחת "כביש עוקף קריות", מצאתי את עצמי בדילמה; נשאלתי אודות דעתי על הפרויקט והתקשיתי להכריע. כך, נפתח וויכוח פילוסופי ארוך שלי עם עצמי שעדיין לא הגיע לידי הכרעה. הדילמה שלי סבה סביב היתרון האדיר שגלום בשיפור התשתיות, לבין המימוש בפועל והבחירה להשקיע בשיפור איכות השימוש בתחבורה הפרטית על פני שיפור כזה בתחבורה הציבורית.

חלקו הדרומי של כביש עוקף קריות – דרך פרברית מהירה, המהווה חלק מכביש 22, (המשך ישיר של נתיבי המפרץ), נפתח לתנועה היום (ה'), כחצי שנה לפני המועד המתוכנן. אורך הכביש כ-14 ק"מ מאזור צומת וולקן ועד לחיבור לכביש 4, צפונית לצומת מסריק. עוקף קריות מתוכנן להיות ציר אורך עיקרי במטרופולין חיפה ולספק אלטרנטיבה תחבורתית משופרת לציר שדרות ההסתדרות בו זורמת התנועה באיטיות יחסית בשל ריבוי צמתים ורמזורים, כניסות ויציאות.

מצד אחד, מטרת הפרויקט היא הן ל"שחרר את הפקק של הצפון" והן לקצר את הנסיעה במקרים מסוימים, או כדברי רבים וטובים אחרים: "נתיבי איילון של הקריות / המפרץ". זוהי אכן מטרה מבורכת. מצד שני, אני שואלת האם "כביש עוקף קריות" זו הדרך הנכונה? האם יש דרך אחרת?

פגיעה קשה בערכי טבע

לכביש החדש יתרונות תחבורתיים בלתי מבוטלים. כאשר יושלם, הוא יקצר את זמן הנסיעה מכיוון הגליל המערבי לחיפה. הוא יפנה תנועה מציר ההסתדרות העמוס לעייפה. כך, נהגים רבים יחסכו מידי יום זמן רב: כיוון שהפקקים צפויים להתדלדל ומהירות הנסיעה על הכביש הינה 100 קמ"ש, הנהגים אמורים להגיע ליעדם מהר יותר. מעבר לחסכון בזמן הנסיעה, ישנו יתרון נוסף הטמון בחיסכון הפוטנציאלי באנרגיה (דלק וסולר) ולמעשה, יש בפרויקט כדי לקדם אינטרסים סביבתיים.

כמו כן, הכביש בנוי מאספלט שקט, בחלקו ישנם קירות אקוסטיים והמבצעים הצהירו כי התחשבו בערכי טבע ונוף וידאגו לטיפול נופי.

יחד עם זאת, ישנן מספר נקודות בפרויקט, הדורשות התייחסות: ראשית, אזכיר כי היוזמה לסלילת הכביש נהגתה עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת. אישורו הסטטוטורי התקבל רק בשנת 2005. אם כן, ההליכים הסטטוטורים לאישור הכביש נמשכו

שנים רבות (מידי). יתרה מזאת, בתקופה בה אושר הכביש לא הייתה קיימת ההכרה בחשיבות השמירה על הסביבה, כפי שהיא קיימת היום.

כתוצאה מכך, ביצוע הכביש גרם לפגיעה קשה בערכי טבע לאורכו, כנחל גדורה ש"נדרס" מספר פעמים על ידי הכביש ונוקז למעברי בטון שפוגעים בחזותו הנופית ובתפקודו האקולוגי. ההתייחסות בתכנית לנחל כתעלת ניקוז הביאה להרס בתי גידול ייחודיים בו.

שנית, משיקולי חסכון בתקציב, הועברה הזרימה השטפונית של אגן נחל שפרעם בתוך הכביש, כמחצית הדרך בלבד. הזרימה חוזרת לנחל גדורה סמוך לאזור "ביג קריות". הפעולה המתבקשת במקרה זה הייתה לנצל את כל תוואי הכביש ולהזרים את מי השיטפונות בתעלה שנחפרה במרכז הכביש עד לחיבור הגדורה לקישון. דבר זה היה משחרר את תוואי נחל גדורה מהצורך בהרחבות, והכנסתו לתעלת הבטון כיוון שלא נוצר היה צורך בקליטת זרימות שטפוניות בכמות גדולה.

שיטת הבונוסים

מעבר לפגיעה הסביבתית והאקולוגית, עולות תהיות לגבי פגיעות אחרות; החיפזון מהשטן, כדבר האמרה המפורסמת – האם הבונוסים המובטחים להקדמת הפרויקטים בשיטה הנהוגה כיום לא עלולים ליצור כשלים בעתיד? מי מבטיח שהמוטיבציה להזדרז לא יצרה ליקויי בנייה שיופיעו בכביש בהמשך?

לבסוף, נראה כי מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים בפיתוח כבישים מהירים. האם אלה לא יוצרים ביקוש בעצמם (ראו את הפקקים היום-יומיים בכביש 6 שבזמנו הבטיחו לנו שיהיה כביש מהיר חופשי לנסיעה). האם המדינה לא מעודדת את השימוש ברכב הפרטי (היא מרוויחה מסים רבים החל ברכישת הרכבים וכלה בדלק שהם צורכים) ולכן צריכה להשקיע כל כך הרבה בכבישים המשמשים בעיקר את הרכב הפרטי?

סכומי עתק הושקעו בכביש – האם לא כדאי היה להשקיעם במערך רוחבי משלים למסילת החוף, או בשיפור מערך הסעות ההמונים במרחב הקריות והצפון? מהלכים כאלה נעשים אומנם (מטרונית חיפה, רכבת קלה חיפה נצרת), אבל אך ככל הנראה אינם מספיקים או שלפחות היו צריכים לקום כבר מזמן. כל עוד תהיה הזמינות לרכב הפרטי גבוהה וזמן הנסיעה יהיה מהיר יותר מאשר בתחבורה הציבורית, כפי שקורה היום, לא יתחולל מהפך תחבורתי של ממש וחבל.
פורסם לראשונה ב- 13 בספטמבר באתר NRG

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/403/300.html

הכותבת, דנית דגן, היא דוברת ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל

דפי מידע על הפעימה השנייה של הארגון מחדש

חמישה ימים לפני הארגון מחדש של התחבורה הציבורית בגוש דן, והציבור עדיין שרוי באפלה. קמפיין ההסברה של משרד התחבורה מתרכז בפרסומות הומוריסטיות וחסרות-תוכן בטלוויזיה ("מישהו שינה את הקו שלי" עם דב נבון – אותנו, אגב, זה ממש לא מצחיק), וכל מה שהנוסעים באוטובוס רואים זה מדבקות בתחנות על כך ש"קווים 1, 2, 61, 62, 64 לא יעצרו בתחנה זו החל מה-1 ביולי" (שבחלקן, אגב, המידע מוטעה) בלי שום הסבר מה אמורים לעשות הנוסעים המסכנים שמבטלים להם את האוטובוס.

ולכן אנחנו פוצחים בקמפיין הסברה של הנוסעים למען הנוסעים, וזקוקים לעזרתכם.

הכנו דפי מידע לתושבי הערים והשכונות השונות באיזור הרפורמה. אם אתם רואים פה את העיר שלכם, הדפיסו את הדף הרלוונטי בכמה שיותר עותקים וחלקו אותו לשכנים שלכם, במקום העבודה שלכם, לממתינים בתחנות. אתם יכולים לתלות אותו בלוחות המודעות ובתחנות האוטובוס – כמובן רק במקומות המותרים. תזכרו שלא כולם יודעים להשתמש באינטרנט (בייחוד אנשים מבוגרים), ויש סיכוי שתצליחו לחסוך למישהו הרבה שעות תסכול בחיפוש תחנה של קו או בהמתנה לאוטובוס שלא יבוא.

אם אתם מוצאים טעות, אנא ספרו לנו ונתקן.

השינויים בתחבורה הציבורית לאוניברסיטת בר אילן במסגרת הארגון מחדש

ב-1 ביולי 2011 יחולו שינויים בתחבורה הציבורית בין אוניברסיטת בר אילן לתל אביב, רמת גן, גבעתיים ובני ברק. כל הקווים באיזור בקעת אונו, וכן קווים לפתח תקווה וליעדים רחוקים יותר, אינם כלולים בפעימה השנייה של הארגון מחדש.

בעבר סקרנו את השינויים הצפויים באיזור בר אילן ותל השומר במסגרת הפעימה השנייה של הארגון מחדש. כעת, כשבידינו המידע הסופי על השינויים, נוכל לפרט יותר וגם לתת המלצות הכוונה. בסקירה זו נתייחס לקווים העוברים על כביש גהה, על כביש 471 ובתוך גבעת שמואל, וכן לקווים שמתחילים או מסיימים במסוף רמת עמידר ברמת גן, שנמצא במרחק הליכה משער גהה.

רשימה מקוצרת של השינויים בפעימה השנייה

קווים חדשים: 39, 161.

קווים שיבוטלו: 30, 45, 64.

קווים שמסלוליהם יקוצרו: 7 (לא יגיע לגבעת שמואל ולבר אילן).

קווים שמסלוליהם ישתנו: 43, 143, 60, 61.

קווים שנשארים ללא שינוי: 69, 70 וכל הקווים לקרית אונו (18, 56, 68, 137, 168), לפתח תקווה (87, 164, 243, 292, 350), לרחובות, לאשדוד, למודיעין עלית וליעדים רחוקים יותר.

תחליפים לקו 64

ביטול קו 64 משאיר רק שני קווים המחברים את האוניברסיטה לציר ז'בוטינסקי ברמת גן ובבני ברק: 68 ו-70. למרות זאת לוחות הזמנים של 70 ו-68 לא יתוגברו בארגון מחדש. אנו צופים עומס רב על הקווים האלה, בייחוד על קו 70 שמחליף את 64 ו-35 עבור חיילי תל השומר.

כדי להגיע מבר אילן לרחוב דיזנגוף, ניתן יהיה להשתמש בקו 39 החדש שייצא ממסוף רמת עמידר (רחוב הרב לנדרס ברמת גן, מספר דקות הליכה משער גהה) וייסע לכל אורך רחוב דיזנגוף. אך קו 39 יפעל בשעות הערב בתדירות מחפירה של פעם בשעה, ולא יפעל כלל במוצאי שבת, דבר שיאלץ את הנוסעים למרכז תל אביב להחליף אוטובוס.

בין רחוב ארלוזורוב בתל אביב לבין אוניברסיטת בר אילן יחברו הקווים 61 ו-161. קיים אלה יגיעו למסוף רמת עמידר, 400 מטר משער גהה. כמו כן ניתן להיעזר בקו 56 שעובר ליד שער קרית אונו. קווים 61 ו-161 יעברו לאורך הרחובות ארלוזורוב, בן יהודה ואלנבי ויסיימו במסוף כרמלית.

אפשרות נוספת להגיע מאוניברסיטת בר אילן לרחוב ארלוזורוב ולרחוב דיזנגוף היא לקחת כל קו למחלף גהה (68, 69, 70, 87) ושם להחליף לקו 66. קווים אלה אינם משתנים בפעימה השנייה של הארגון מחדש.

תחליפים לקו 45

אוניברסיטת בר אילן נפגעת מביטול קו 45 הרבה יותר מאשר אוניברסיטת תל אביב. לנוסעים לבני ברק, למרכז רמת גן ולגבעתיים יש תחליף מסוים לקו 45 המבוטל, אך רוב התחליפים דורשים חצייה של כביש גהה והליכה למסוף רמת עמידר ברמת גן, בניגוד לקו 45 שעובר בצד של רמת אילן ומקיף את האוניברסיטה מרוב צדדיה.

• הנוסעים שמשתמשים בקו 45 כדי להגיע מרמת גן ומגבעתיים לגבעת שמואל, יסבלו מאד מביטולו. כדי להגיע לגבעת שמואל, ובפרט לרמת אילן (רח' מקס ואנה ווב), ניתן יהיה לקחת את קו 69 מדרך ז'בוטינסקי.
• הנוסעים מבני ברק לגבעת שמואל, ובפרט לרמת אילן (רח' מקס ואנה ווב), יוכלו להיעזר בקו 18 שאינו משתנה אך עושה מסלול מפותל ותדירותו בינונית עד נמוכה.
• כדי להגיע מרחוב כצנלסון בגבעתיים לאוניברסיטת בר אילן, ניתן יהיה לקחת את קו 60 שייסע לאורך כל כצנלסון ויגיע למסוף רמת עמידר ברמת גן, מרחק של 400 מטר משער גהה.
• ברחובות הרצל, ביאליק והרא"ה ברמת גן, בקטעים שבהם עבר עד היום קו 45, יעברו מה-1 ביולי הקווים 61 ו-161, שיגיעו למסוף רמת עמידר ברמת גן – קו 61 דרך רמת גן וקו 161 דרך בני ברק.

תחליפים לקו 7

קו 7, שהיום מגיע ברוב שעות היום לאוניברסיטת בר אילן ולתל השומר, יקוצר ויחבר בין מסוף עתידים למסוף קהילות יעקב בלבד. בעקרון עדיין ניתן להשתמש בו כדי להגיע לאוניברסיטה, כי מסוף קהילות יעקב נמצא במרחק 700 מטר משער גהה. כדי להגיע מבני ברק לרחוב מקס ואנה ווב (שערי האוניברסיטה בצד של רמת אילן), שם עובר קו 7 כיום, אפשר יהיה להשתמש בקווים 18 ו-69 שאינם משתנים בפעימה השנייה.

תחליפים לקו 30

קו 39 החדש ייצא ממסוף רמת עמידר ויעשה בתוך רמת גן את מסלול הערב של קו 30: אצ"ל – בן אליעזר – דרך נגבה – הירדן – משה דיין. לאחר מכן הוא ימשיך לדרך יצחק רבין, יעבור בקניון גבעתיים, ברחוב המאבק, וימשיך לתל אביב: דרך השלום – דרך הטייסים – לה גוורדיה – דרך משה דיין – יצחק שדה – קרליבך – מרמורק – שד' בן ציון – דיזנגוף על מסוף רידינג. קו 39 ייסע בתדירות נמוכה מאד בערב (פעם בשעה) ולא יפעל כלל במוצאי שבת!כדי להגיע לרחוב אלנבי, יהיה צורך לנסוע בקו 61 הארוך יותר, או בקו 168 משער קרית אונו שפועל רק בחלק משעות היום.

גם להיכל נוקיה ולרחוב יגאל אלון בתל אביב מגיע קו 168. בשעות ש-168 אינו פועל, ניתן יהיה לנסוע בקו 39 לתחנה הראשונה (והיחידה שלו) ברחוב לה גוורדיה, ומשם להמשיך בקווים 31, 34, 36, 37, 52, 104.

ליד אליהו מגיע גם קו 43 משער קרית אונו.

קו 143 לדרך השבעה, לבת ים ולחולון

לסטודנטים הגרים בחולון ובבת ים כבר לא תהיה סיבה לעשות את הסיבוב עם קו 43 בשעות שבהן 143 אינו פועל, כי 143 יפעל בשני הכיוונים בכל שעות היום. קו 143 משנה את מסלולו, עובר לאגד, ומתחיל לפעול בתדירות של כל 12-20 דקות בשעות היום וכל שעה בערב, עד 23:00. מרוויחים מכך לא רק החולונים והבת-ימים, אלא גם תושבי אזור, רמלה, בית שמש, אשקלון, קרית גת ועוד, שיוכלו להחליף אוטובוס בדרך השבעה בכל שעות היום.קו 143 לא יעבור במסוף אלוף שדה, בצומת חולון, בנאות רחל וברמת יוסף. במקום זאת הוא יפנה מדרך השבעה לרחוב המלאכה בחולון, וימשיך ברחוב הפלד – פרופ' שור – שדרות ירושלים – סוקולוב – דב הוז. הוא ייכנס לבת ים דרך רחוב קק"ל, וימשיך ברחוב ירושלים – בלפור (חזרה דרך הרצל ורוטשילד) – יצחק שדה – הנביאים – קוממיות עד מרכז הספורט (מסוף ניסנבאום).

קו 43 לדרום רמת גן, דרום גבעתיים ודרום-מזרח תל אביב

מסלול קו 43 לא משתנה והוא ימשיך לנסוע בדרך השלום, דרך משה דיין ורחוב לח"י. לעומת זאת בבת ים ובחולון חל שינוי במסלול, בדומה לקו 143: קו 43 לא יעבור יותר בנאות רחל וברמת יוסף. במקום זאת הוא יעבור בשדרות דב הוז בחולון וברחוב קק"ל בבת ים. שעות הפעילות שלו יוארכו עד 0:00 מבת ים ועד 23:45 מתל השומר.

למידע נוסף

באזורים של רמת גן ובני ברק הסמוכים לאוניברסיטה יחולו שינויים נוספים: שינוי במסלולי הקווים 65, 67, קווים חדשים מבני ברק לתל אביב – 240, 160, 161 שמחליפים את הקווים המבוטלים 62, 72 ו-54, ביטול קו 35 וקווים חדשים שנותנים לו תחליף חלקי – 135 ו-139.

למידע נוסף ולשאלות, אתם מוזמנים לקבוצת הפייסבוק של "תחבורה בדרך שלנו" – קבוצת הפעולה לשיפור התחבורה הציבורית בישראל.

על (חוסר) תחבורה ציבורית ביום העצמאות

יום העצמאות מהווה הזדמנות במינה עבור התחבורה הציבורית בישראל. זהו החג הרשמי היחיד שהוא יום חופש ובו לא חלה חובת ההשבתה של התחבורה הציבורית. היינו מצפים אולי שחברות התחבורה הציבורית היו מפעילות חלק מקווי התחבורה הציבורית במתכונת שמאפשרת לאותם האנשים המסכנים התקועים בשבתות ובחגים בבית לבלות. אלא שהמצב הוא מאוד רחוק מכך. כל מפעילי התחבורה הציבורית במגזר היהודי נוטים  לצמצם מאוד את לוח הזמנים של התחבורה הציבורית, ולמעט "דן" שמפעילה את האוטובוסים בתדירות סבירה אם כי לא תמיד מספיקה, שאר המפעילים מפעילים את התחבורה בתדירות מזעזעת ולעיתים גם מתחילות את השירות בשעות לא רלוונטיות ואינן מפעילות קווים שבדרך כלל פועלות במוצאי שבתות, מה שיוצר ניתוק אזורים שלמים ומשאיר את התושבים בני ערובה לטרמפים או מוניות בדיוק כמו בשבתות. להלן סקירה קצרה של מתכונת הפעלת הקווים בערב יום העצמאות וביום העצמאות עצמו תוך דגש על אזור המרכז.

יום הזיכרון וערב יום העצמאות

בשעות הבוקר של יום הזיכרון כל הקווים פועלים במתכונת יום חול, כשקווים לבתי עלמין הצבאיים מתוגברים. בשעות הצהריים "אגד" אף מתגברת קווים והם נוסעים בתדירות של שעות אחר הצהריים ביום חול. המצב משתנה בין 15:00 – 18:00 כאשר חלק גדול מהקווים מסיימים את פעילותם, וקווים אחרים מדוללים מבחינת התדירות. הנקודה המעניינת היא מה קורה החל משעות הערב אל תוך הלילה. אלה השעות בהם המונים יוצאים לבלות. ובכן, רק "דן" מנצלת את המצב על מנת לתת מענה הולם לאותם המבלים. אתמול בתל אביב למשל נראו אוטובוסים רבים מהרגיל בשעות הלילה כאשר ברבים מהאוטובוסים עבדו מפרקיות. בנוסף שעות סיום השירות של מרבית האוטובוסים שיצאו מאזור מרכז תל אביב ומאזורי בילוי אחרים התאחרו וסיום השירות הטיפוסי היה ב- 0:30, כאשר כאמור התדירות הטיפוסית הייתה יותר גבוהה מאשר בשעות הערב הרגילות. עדיין היו עומסים כבדים על הקווים אבל לא ברמה שאנשים נשארו לחכות בתחנות לאוטובוס הבא.

באשר לחברות האחרות, רק חברת "קווים" התאמצה במידה מסוימת כאשר קו 62 המשרת את תושבי פתח תקווה פעל עד 0:30 (שעת הסיום הטיפוסית היא 21:30 – 22:00) וקו 55 לבקעת אונו פעל עד 1:00. שאר החברות ובעיקר "אגד" באזור חולון פשוט עשו "ראש קטן". קו 74 סיים את פעילותו כבר בשעה 18:00. קו 73 פעל בחלופה המקוצרת שלו (91) לתחנה המרכזית. כך מי שרצה לצאת מחולון לבלות באזור המסגר ועזריאלי נותר ללא אפשרות מעשית לבלות באזור. באשר לקווים שמשרתים את מרכז העיר כמו 89 ו- 92, הרי הם עבדו בתדירות טיפוסית לשעות הערב, 30 דקות וסיימו את הפעילות בשעה 23:30, הרבה לפני שהחגיגות בכיכר רבין הסתיימו. גם 174 פעל בתדירות ומתכונת דומה לזה של יום חול. באשר למפעילים אחרים, ובמיוחד המפעילים החדשים, הם פעלו בתדירות מזעזעת של 60 דקות ברוב הקווים. יוצאי הדופן לטובה הם "אגד" בקווי תל אביב שלמדו לקחים מהעבר ובשנים האחרונות תגברו את קו 405 מירושלים בתל אביב בשעות הערב של יום העצמאות לכיוון תל אביב ובשעות הבוקר לכיוון ירושלים. תושבי שאר הערים נאלצו להסתפק במה שיש, ומה שיש זה מעט מאוד.

שינוי מרענן חשוב בשנתיים האחרונות היה הפעלת קווי לילה. גם השנה קווי הלילה זכו לביקוש גבוה בהרבה מהרגיל. עם זאת, תמוהה העובדה שבמשרד התחבורה האחראי על הפרויקט לא הפעילו את ההיגיון והורו לתגבר את הקווים כדי לעמוד בעומסים. כך הקווים נסעו בתדירות הרגילה של פעם ב- 30 דקות. "דן" כרגיל הגדילה ראש והפעילה מפרקיות בחלק מהקווים. באשר לשאר, כרגיל "ראש קטן" והגדילו לעשות "קווים" שהפעילו קו מפותל דרך כל בקעת אונו באוטובוס קצר אחד לחצי שעה. את התוצאה לא קשה לנחש. מה שקרה עם קווי הלילה הוא דוגמא לפספוס שנובע מחשיבה לא נכונה של גורמי התחבורה. במקום לאסור על כניסת כלי רכב לרחובות מסוימים במרכז העיר, קווי הלילה נאלצו להתקע בשיירות פקקים יחד עם המכוניות ברחובות אלנבי ובן יהודה. ככה לא מעודדים תחבורה ציבורית. אך הכול מתגמד יחסית ל(אין)שירות שקיים ביום העצמאות עצמו.

פעילות התחבורה ביום העצמאות עצמו

תמונת השירות הלא מספיק מתחדדת ביום העצמאות. חלק ניכר מהקווים שפועלים עושים זאת בתדירות של פעם ב- 60 דקות, ומדובר אפילו בקווים פופולאריים בדרך כלל כמו 74 ו- 89 של "אגד" לחולון, 451 של סופרבוס לרמלה ו- 7 של "קווים" לראש העין. במקרה הטוב, קווים מסוימים שהם תדירים ביותר בדרך כלל נוסעים בתדירות של פעם בחצי שעה (למשל מרבית הקווים העורקיים בירושלים ובחיפה, קווים 25, 68 של "קווים", הקו של "ואוליה" לאשדוד וכדומה). יוצאי הדופן לטובה הם כמו תמיד "דן". מרבית קווי "דן" שפועלים ביום העצמאות מתחילים את פעילותם בסביבות 9:00 בבוקר כאשר חלק קטן מהם אף מתחילים לפעול בין 6:00 ל- 8:00. ל"דן" יש הרבה קווים תדירים יחסית שנסעים בתדירות של 10-20 דקות, כאשר גם הקווים הפחות תדירים מקפידים לצאת בתדירות סבירה של 30-40 דקות. גם האוטובוסים של חברת "קווים" מתחילים את פעילותם בשעה סבירה (8:00 – 9:00) אך התדירות של רובם היא 60 דקות (התדירים ביותר – 30 דקות). כך למשל תושבי ראש העין שרוצים להגיע למופע הים תיכוני בפארק הגדול של פתח תקווה יצטרכו להסתפק בקו 7 פעם בשעה או קו 17, גם הוא פעם בשעה שמגיע רחוק ממקום האירוע. לא קשה לתאר מה יקרה לקו 7 ליד הקניון בשעות שאחרי המופע. בנוסף יש אזורים שבהם פועלים הקווים במוצאי שבתות וביום העצמאות משום מה החליטו לנתק אותם. כך יישובי דרום השרון כמו ג'לג'וליה, חורשים, מתן וכדומה (קו 183) שזוכים לשירות במוצאי שבתות, יצטרכו לסמוך ביום העצמאות על תחבורה חלופית. גם תושבי שכונת שעריה יצטרכו לסמוך על קו 25 שעובר פעם בחצי שעה מכיוון שקו 23 שפועל במוצ"שים לא מופעל. לתושבים האלה גם לא תהיה גישה ישירה לקניון כי קו 22 (שפועל במוצאי שבתות) וגם קו 82 של "דן" (שלא פועל אף פעם במוצ"שים) לא יפעלו.

אבל זה כאין וכאפס לעומת השירות הנורא של "אגד" בבת ים, חולון וראשון לציון. לא רק שכמעט כל מעט הקווים שפועלים יוצאים בתדירות של פעם בשעה, גם שעת תחילת הפעילות שלהם היא מאוחרת מאוד. למשל קו 11 שהוא הקו הפנימי היחיד שפועל בחג בתוך ראשון לציון (ובדרך כלל תדיר מאוד) יוצא החל מ- 11:00 ונוסע בתדירות של פעם בשעה. קו 73 מהקניונים לרכבת מרכז דרך חולון יוצא החל מ- 12:00. קו 74 מחולון לרכבת מרכז יוצא החל מ- 12:30 והגדילו לעשות "אגד" שמפעילים את הקווים מחולון למוקדי הבילוי בתל אביב (88, 89, 92) החל מ- 14:00-15:00 ובתדירות של פעם בשעה! המשמעות היא שמי שרוצה להגיע בבוקר להסעת טיולים ממסוף 2000, לטיול בוקר ביפו העתיקה או לשבת באבן גבירול לארוחת בוקר ישראלית יצטרך להסתמך על שתי אוטובוסים ולנסוע בדרכים יצירתיות וגם זאת תודות ל"דן" שמתחילים להפעיל את הקווים המעטים שלהם בסביבות 9:00. האירוניה היא שאם רוצים להגיע מחולון לירושלים, הקו לירושלים יהיה תדיר יותר מאשר הקו מחולון!

לסיכום:

הסקירה הנ"ל מלמדת עד כמה קובעי המדיניות התחבורתית מפספסים את ההזדמנות היחידה בשנה לתת שירות טוב בחג היחיד שאינו כבול בכבלי ה"סטטוס קוו". הטיעון של "אין ביקוש" במקרה הזה הוא קלוש. נכון שהרבה אנשים מעדיפים לצאת לטבע, אבל עדיין יש מאסה מספיק גדולה של נוסעים בשביל להצדיק יותר מאוטובוס בשעה. אפשר אפילו להגיד שבגלל התחבורה הלא אמינה בחג, אנשים פשוט מעדיפים לא לסמוך על אוטובוסים ביום זה ופשוט לוותר על השירות, ובכך כדור השלג מזין את עצמו והמפעילים רואים שאין נוסעים ומקטינים את התדירות למינימום. אך יש פה מעבר לזה: ההתייחסות היום לנוסעי תחבורה הציבורית היא בהקשר היוממות. כלומר ההנחה היא שצריך לתת את השירות לאלה שרוצים להגיע בתח"צ לעבודה וממנה. לכן השירות בערבים, מוצאי שבתות וחגים כמו יום העצמאות הוא כזה מצומצם. אם רוצים באמת ליצור מצב שבו יותר אנשים יעברו לתחבורה ציבורית לא צריך לחכות לזה שהביקוש יגדל אלא שההיצע יגדל, כלומר התדירות תגדל ואז גם האטרקטיביות עבור הצרכן הלא שבוי תעלה. עד שזה לא יקרה, נמשיך לראות את העומסים של הרכבים ותמשך הירידה בכמות הנוסעים בתחבורה הציבורית.